בריכת שלמה היא באורך של 150 מטרים וברוחב של 30 מטרים. עומקה הוא בין 3 ל-5 מטרים. היא משכן לדגים מסוג קרפיון, שמופיע באגדות מקומיות. דגים אלה מוערכים על ידי התושבים המקומיים ואינם נאכלים. לפי האגדה, לאחר שנביא אברהם הושלך לאש, התרחש ניסי והסביבה הפכה לגן עדן. מאמינים כי ניסים אלה התרחשו בבריכת שלמה ובסביבה שלה. האתר מושך את מספר המבקרים הגבוה ביותר במהלך חגים דתיים, כמו גם בלילות של מילד וחניל.
המערה שבה נולד נביא אברהם ממוקמת גם בפלטו של בריכת שלמה. כאבי שלוש הדתות האברהמיות, המערה שבה נולד נביא אברהם מושכת רבים מהמבקרים. אנשים מכל הדתות, ממדינות שונות, עולים לבקר במערה זו במהלך כל השנה. בדיוק ליד המערה שבה נולד נביא אברהם נמצא הקבר שבו נשא Bediuzzaman Said Nursi, חוקר דת של זמנו, לראשונה לאחר פטירתו.
בתים מעלי חרן נבנו לפני 150–200 שנה בעזרת לבנים שנאספו מהאתר הארכיאולוגי. הם נבנים בטכניקת קשתות על בסיס רבוע או כמעט רבוע.
הטיח שבו השתמשו בבנייתם מכיל שמן ורדים, קש, אדמה אפויה וחלמון; בזכות העיצוב הארכיטקטוני והחומרים שלהם, בתים אלה נשארים קרים בקיץ וחמים בחורף, והם מתחדדים פנימה מלמטה למעלה. מגיעים לגובה של עד 5 מטרים פנימה ובנויים מ-30–40 שכבות של לבנים, בתים אלו שרדו עד היום בזכות טיוחים באדמה מבפנים ומבחוץ.
על אף שמציאתו של גבליתפה מתוארכת לשנת 1963—תגלית שפתחה פרקים חדשים בהיסטוריה והצריכה את תיקון אמונות רבות שהוחזקו במשך זמן רב—החפירות הראשונות לא החלו עד לשנת 1995.
אתר זה, שלא שימש כמקום יישוב אלא שימש אך ורק למטרות דתיות, מכיל מספר מקדשים. בהקשר זה, הוא מוכר לא רק כמרכז הפולחן העתיק בעולם אלא גם כמרכז הגדול ביותר שלו.
הצורות של מבנים מונומנטליים אלה—המחוות לכך שהאזור כולו היה מרכז האמונה והעלייה לרגל במהלך תקופת הניאוליתית, ושישה מהם נחשפו עד כה על אף שהמדידות הגיאומגנטיות מצביעות על כך שישנם כ-20 בסך הכל—דומות זו לזו. העמודים בצורת T, שחלקם מגיעים לגובה של 6 מטרים, נושאים את חקיקות הסלע הידועות ביותר מתקופת הניאוליתית—תיאורים של בעלי חיים, חלקם באורח תלת־ממדי—שגם מציגים את הכישרון האמנותי של אבותינו.
המסגד ממוקם ליד אגם חליל א-רחמן (בָּלִיקְלִיגוּל). המסגד ידוע גם בשם המקומי 'מסגד דושמה'. בשנת 504, הוזמנה כנסייה על ידי הכוהן אורביסיוס לכבוד מרים הקדושה, אמו של הנביא ישו. הכנסייה זוהתה ככנסיית מרים הקדושה והוסבה למסגד במהלך שלטונו של הח'ליף העבאסי אל-מאמון (813–833). המינרט שופץ בשנים 1211–1212 על ידי אל-מליך אל-אשرف מוּזַפֵּר א-דין מוּסָא, האחיין של סלאח א-דין. הבניין שופץ במהלך שלטונו של הסולטאן סולימאן המWonderful (1520–1566). בשנת 1810, הבניין עבר שיפוצים נרחבים. אבי ליא צ'לבי מתייחס למסגד הזה כאל 'טֶקֵּה אִבְרָהִים חליל' בספרו סיהתנמה.
